מיס פיקס

החל מהשבת ההיא באוקטובר, מתוך הממ"ד, הצעתי לקהילה להניח תרומות בחצר הבית על מנת להעביר באופן מיידי למי שצריך.
בבוקר התגלתה בחניה ערימת חבילות אדירה. מאותו הרגע החניה המשותפת שלי ושל שכנתי, שרון בורשטיין, הפכה למוקד מיון וחלוקה.
מידי יום הזמנתי את חברי הקהילה בעיר לסייע במיון ואריזה, ובכל יום הגיעו עשרות תושבים לסייע. הקמנו קבוצת נהגים, צוות מיון וצוות קליטת פניות ואימות, קופה קטנה, וצוות שיוצא לקניות כשצריך.
הפניות לא הפסיקו להגיע. אנשים פרטיים ומוסדות שהגיעו אליהם מפונים ופצועים ביקשו עזרה.
כאשר לא יכולנו לסייע דאגנו להעביר למוקדים מתאימים את הפניות.
בבוקר של ה8/10 שלחנו את החבילה הראשונה לחיילות פצועות שיצאו מהעוטף ושהו בבית חולים ללא ציוד.
עבדנו בסמיכות לממ"ד הבייתי, ובאמצעות עבודת המיון, האריזה והשינוע, הצלחנו להפיג את המתח מהישיבה הממושכת בבתים.
דאגנו לאמת ולהבין כל קריאה על מנת לשלוח ציוד מדויק ומכבד למקבלים, ולא ךשלוח פריטים שאינם רלוונטיים. המוקד פעל באופן זה כחודשיים ברצף.
בנוסף הקמנו מספר ירידי יד 2 לגיוס תרומות, שכללו גם מכירה על ידי עסקים קטנים מהעוטף. פתחנו "חנות פופ אפ חינמית" למפונים. גייסנו מקום להתארח בו במשך שבוע, ופרסנו בגדים רבים לאחר מיון, וכל מי שרצה הגיע למדוד ולבחור את הבגדים המבוקשים. בסיום השבוע הרמנו יריד מכירה לתושבי האזור, אשר כלל גם דוכנים של עסקים קטנים מהעיר ומהעוטף, כגון מקרמה, עוגיות, תכשיטים ותמונות. ההכנסות נתרמו לאחד מעסקי העוטף עימם היינו בקשר. לאחר מכן הרמנו ירידים נוספים דומים, אשר הכנסתיהן למען מפונים, או פצועים, בהתאם לקריאות שהגיעו אלינו בדרכים שונות ואומותו.
חשוב לציין כי כל הירידים הללו לא היו יכולים לקרות ללא חברותי, שרון ברונשטיין, חן קרופניק ואלינה לגמן, וכמובן כל המתנדבים והמתנדבות שסייעו לאורך הדרך.